רפלקסולוגיה ודיכאון 

רפלקסולוגיה ודיכאון

תופעת הדיכאון, הינה גדולה ורחבה ובעלת אספקטים רבים ושונים. מפאת קוצר היריעה, אין מאמר זה מתיימר להקיף את תופעת הדיכאון לכל פניה, כי אם לגעת במאפיין את תופעת הדיכאון, לתת היבט רפלקסולוגי, אבחוני וטיפולי לתופעה זו.

תופעת הדיכאון הינה נחלת האדם, בעצם היותו יצור חברתי. הדיכאון הינו שם לתופעה נרחבת ביותר, החל משלב ה"דיכי" המוכר, עד למצב החולי הקשה אשר אינו מאפשר תפקוד יומיומי ובסיסי.

מחקרים מורים שבכל בכל רגע ורגע 5.5% מהאוכלוסייה סובלים מדיכאון. נשים סובלות מדיכאון יותר מאשר גברים (במאמר זה לא אכנס לנתון זה).

דיכאון מהו?

הדיכאון מוגדר כמצב בו יש עצב, דימוי עצמי נמוך, נהנים פחות גם מדברים שבעבר גרמו לנו הנאה. רואים את עברנו ככישלון ללא הצלחה, לעיתים קרובות מופיעה גם אשמה, אני לא עושה, לא נותן, לעיתים יש מחשבות שווא, הזקתי, אני לא יכול, לא עושה דברים כיוון ש"אני יודע שלא איהנה, לא אצליח" וכדומה.

זהו האופן בו מתחיל הדיכאון.

הדיכאון מתאפיין בהתכנסות פנימית, ניצול כל רגע פנוי להיכנס למיטה. עייפות קיצונית, המחשבה על עשייה, עושה לי רע. מוסיפה סבל, כאב, המדוכא מגיע למצב בו אינו יכול לעשות "כל דבר".

תופעה נוספת המאפיינת דיכאון הינה קושי בשינה, ישנם אנשים המתקשים בשינה, סובלים מחרדה עצומה, מצב גופני לא טוב, חוסר תאבון, בחילות וירידה במשקל.

וישנם הישנים הרבה, ממלאים עצמם על ידי אכילה מרובה, אי שקט, תנועתיות מרובה, צועקים, כועסים.

המדוכא מרגיש ש"זה לא הוא", גם הסביבה מרגישה.

סימפטומים גופניים רבים למדוכא, סימנים אלו מטעים ולמעשה גורמים למדוכא להיתלות בפן הגופני ולהתעלם מהפן הנפשי שהוא מקור הבעיה. מצב זה בו מתקשה האדם לקבל את קושיו כקושי נפשי, מונע ממנו קבלת עזרה מתאימה ומחמירה את מצבו.

הטיפול המערבי בדיכאון הינו בשני אופנים: האחד באמצעות תרופות והשני בטיפול קוגניטיבי - בניית מוטיבאציה וקבלת כלים על מנת שלא להיכנס לדיכאון.

הפן הרפלקסולוגי.

כף רגלו של האדם, מספרת לנו על הדרכים בהם הולך האדם.

הדרכים בהם בוחר האדם ללכת, הינם דרכים המתאימות לו ברגע הבחירה, כל עוד לא יחול שינוי, דרך זו תהיה נכונה עבורו. מתת שמים לאדם הינה היכולת לבחור ולשנות את דרכיו כרצונו. שינוי דרך יגיע רק לאחר בחינה ובדיקה של "מהי דרכי כרגע ?", "האם היא תואמת את צרכי כרגע?"

דברים רבים ושונים משפיעים על בחירת דרכי, לעיתים הבחירה באה מתוך מקום של ידיעה ולעיתים לא כך הם פני הדברים.

לעיתים קרובות (מדי) אין אנו מודעים מספיק לדרך בה אנו הולכים, אנו שוכחים להחליף את הדרך לדרך חדשה, הדרך הישנה כבר אינה תואמת את מציאות הווייתנו, כרגע.

כמשל, כאשר הולך האדם בחוף הים, יחף. בהגיעו לצוקים רמים, ממשיך בהליכתו היחפה ואינו מתאים הליכתו לשינוי פני השטח, סביר מאוד שיסבול מכאבים ברגלים.

למעשה כולנו מדיי פעם נכנסים למצב של דיכאון (דיכי) ברמה ומסיבה זו או אחרת.

מה ההבדל בין חולה הדיכאון לבין החווה לעיתים את חוויית הדיכי?

כפי שנאמר כל דיכאון מתחיל בחוויית "דיכי" והמשכה מי יישורנו באם לא נתמודד באופן הנכון.

החווה את חווית הדיכי, יכול עדיין להיעזר בכוחות הזרימה וההמשכיות שיאפשרו לו לצאת ואף שלא להגיע למצב זה.

 אצל החולה נראה חוויית חיים מאוד תקועה, לא זורמת ולאורך זמן. בתחילתה של התופעה, החולה נוקשה מאוד ואינו רוצה לזרום ומנסה להתנגד בכל כוחו. לאחר שכוחותיו אוזלים הוא הופך להיות נרפס, חסר כוחות וחסר חיות.

מה נראה בכפות הרגליים?

בשלב ה"דיכי" נראה חולשה ברמת היסודות, ייתכן ונוכל למצוא גם אברים או מערכות חלשות, אשר חולשתם הינה על בסיס זה. כגון: מערכת העיכול בשלב ראשון ולאחריה מערכת לימפה ,חיסון וכו'.

בשלב הדיכאון, נראה כפות רגליים נוקשות מאוד - דבר היכול להעיד על קיבעון, קושי אמיתי להניע.

כאשר נראה חוסר בגבולות, יסוד נוקשה יותר, חסר תנועה, לאורך זמן גם חסר צבע וחסר חיות, ייתכן שזהו היסוד ממנה התחילה תופעה זו.

כאשר נראה חריצים עמוקים, פלישות שונות באופן בולט מאוד, כף הרגל תספר שהמצב נמשך זמן רב.

ככל שהמצב הדיכאוני עמוק יותר ונמשך זמן רב, נראה יסודות ברגל חסרי חיים, צבע, טונוס, עד למצב שכל הרגל כולה תיהפך לכזאת.

בשלב מתקדם של המחלה נראה רגל "כנועה" רגל ללא חיות ללא צבע, רגל ללא טונוס, לעיתים נראה גם רגל חלקה מאוד וללא סימנים וגבולות.

הטיפול

הטיפול ב"דיכי", יכלול מספר דגשים:

1-     הכלה.

2-     יצירת פתיחות ותנועה כללית, מניעת סגירות והתקבעות.

3-     תובנה- יצירת / בניית כלי הכלה למטופל .

4-     מודעות.

הטיפול בחולי מתחלק לשנים: האחד לדיכאון "בתחילת דרכו" והשני למצב המתקדם.

• לדיכאון "בתחילת דרכו" יש להתייחס בזהירות מרובה, המדוכא חווה חוויה קשה מאוד של פחד, חוסר ביטחון. במקרה זה העבודה הרפלקסולוגית תכלול עבודה רבה של הכלה, בניית כלי הכלה למטופל, בנית תחושת בטחון בכלל ובטחון עצמי בפרט.

זאת על ידי 1- תיחום.

                            2- מגע מכיל.

                            3- הנעת היסודות, האברים והגמשתם.

בשלב מתקדם של הטיפול הזה ובמקביל לעבודת ההכלה, (במידה ואיתרנו את היסוד/האזור בו החלה תופעת הדיכאון) נעבוד על יצירת זרימה ביסודות הרגל כולם ובפרט באזור "החלש", עבודת הזרימה ברגל כולה תהיה בהתאם לאיכות היסוד, באזור החלש נעבוד על הזרמה כללית במקביל לבניית הכלי.

• במצב החולי המתקדם, יש לבחון בזהירות האם המדוכא נמצא עדיין במצב של פחד מודע ומוחשי ואז העבודה תכלול הכלה מרובה ובניית מסגרות. באם המדוכא נמצא בשלב עמוק יותר, העבודה תהיה בדגשים הפוכים - עיקרה של העבודה תהיה הנעה, תנועתיות מרובה ואקטיבית לרגל כולה וכמובן ליסוד ה"חלש". במקביל להנעה נשתדל ליצור גם תחושת ביטחון, על אף שכרגע היא נחוצה פחות.

יש ונראה "מסלולים עוקפים", מסלול עוקף הינו דרך אותה פיתח האדם על מנת לעקוף אזורים/נקודות רגישות, פיזית ו/או נפשית על מנת שלא להיכנס למצב דיכאוני. אצל שכאלה במקביל לעבודת ההכלה, בשלב הראשון, נעזור בביסוס אותה דרך עוקפת וזאת במטרה להרחיקו מאותו איום, דיכאון, באמצעים אותם סיגל לעצמו. ובשלב מתקדם יותר נעזור לאדם למצוא כלים נכונים יותר.

סיכום

הדיכאון יוצר התכנסות וסגירות פנימית. מטרת הטיפול הרפלקסולוגי הינה לאפשר יציאה מהתכנסות פנימית זו.

מודעות, בנית כלי הכלה והתמודדות למטופל.

בטיפול ההוליסטי ככלל והרפלקסולוגי בפרט ,נשתמש תמיד ב:

                                 יכולות מולדות של המטופל לעזור לעצמו.

על כן כל שנעשה יהיה לאור זאת:

1-     הדבר  הראשון והחשוב מכל הינו, בניית אמון. לאחריו ובמקביל יצירת מוטיבאציה.

2-     לעזור למטופל שלא להגיע לנוקשות והתקבעות.

3-     ליצור יכולת הקשבה ומודעות פנימית למטופל.

4-     ללמד את המטופל שביכולתו להתמודד באופן שונה.

5-     להקנות למטופל כלים משלו להתמודדות.

הדיכאון, החל מהשלב הראשון, ככל שאר הקשיים של האדם, דומים למכתב רשום שיש הצורך לחתום ולאשר קבלתו. אישור הקבלה מורה שקראת, עכשיו עליך להבין ולפעול בהתאם.

ההבנה והפעולה הנכונה, יובילו למקום הנכון, ההתעלמות או חוסר ההבנה יובילו ל"מכתבים" חריפים וכואבים יותר.

                         נקשיב למסרים, ננהג בהתאם, נהיה בריאים וטובים.